חופשה
חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית") הוא חוק קוגנטי (אשר אי אפשר להתנות עליו ו/או לשנות אותו) שכן, הוא נמנה על חוקי המגן. על כן, לא ניתן להתנות על הוראותיו בהסכם עבודה ו/או בהסכם קיבוצי אלא רק להוסיף עליו.
כמו כן, בפסיקה נקבע כי מי שנותן את החופשה וקובע מתי תינתן הוא המעביד, לא העובד. יחד עם זאת, ולאור חובת תום הלב הכללית המוטלת על המעביד מכוח סעיף 30 לחוק החוזים - חלק כללי, עליו לעשות כן בתיאום עם העובד וצרכיו.
משך החופשה
אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד הינו:
בעד כל אחת מ- 4 השנים הראשונות - 14 יום.
בעד השנה החמישית - 16 יום.
בעד השנה השישית - 18 יום.
בעד השנה השביעית - 21 יום.
בעד השנה השמינית ואילך - יום נוסף לכל שנת עבודה עד לחופשה של 28 יום.
השר רשאי לקבוע, בתקנות, לעבודה מסויימת חופשה ארוכה מזו, אם ראה צורך בכך מטעמים שבבריאות העובד או שבנסיבות העבודה.
בימי החופשה לא תיכלל אלא מנוחה שבועית אחת לכל שבעה ימי חופשה.
עובד שהתקיימו בינו לבין המעביד יחסי עבודה במהלך כל שנת העבודה, ועבד באותה שנה פחות מ- 200 ימים, יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים המפורטים לעיל, כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 200.
חלק של יום חופשה לא יובא במנין.
עובד שהתקיימו בינו לבין המעביד יחסי עבודה בחלק משנת העבודה ועבד בפועל פחות מ- 240 ימים, יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים, כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 240.
חלק של יום חופשה לא יובא במנין.
תקופה נמנית בחישוב זכאות לימי חופשה
לענין ההוראות לגבי אורך החופשה, רואים ימי עבודה כרצופים, גם אם הופסק הרצף בשל האירועים הבאים, כדלהלן:
שירות מילואים לפי חוק שירות המילואים, התשס"ח-2008.
יום המנוחה השבועית או חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי הסכם או נוהג, וכן אחד במאי.
חופשה על פי חוק וכל חופשה או פגרה שניתנה לעובד על פי חוק או בהסכמת המעביד, בין בשכר ובין שלא בשכר.
שביתה או השבתה; תאונה או מחלה.
ימי אבל במשפחה שמטעמי דת או נוהג לא עבד בהם העובד.
הפסקה ארעית ללא הפסקת יחסי עובד ומעביד ("עונה מתה", מחסור בחומר גלם וכדומה).
אימון לשירות עבודה לפי חוק שירות עבודה בשעת חירום, תשכ"ז- 1967.
חישוב ימי החופשה
ואלה הימים שלא ייחשבו כימי חופשה שנוצלו:
הימים בהם שירת העובד שירות מילואים.
ימי חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי הסכם או נוהג - להוציא ימי המנוחה השבועית.
ימי חופשת לידה.
הימים שבהם אין העובד מסוגל לעבוד מחמת תאונה או מחלה.
ימי אבל במשפחה, שמטעמי דת או נוהג אין העובד עובד בהם.
ימי שביתה או השבתה.
ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבעה- עשר, ובמידה שעלו.
מועד החופשה
הכלל הוא שהחופשה תינתן בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא ניתנת, או במשך שנת העבודה שלאחריה.
יחד עם זאת, רשאי עובד לקחת יום אחד מן החופשה במהלך שנת העבודה שבעדה היא ניתנת, במועד שיבחר ובלבד שהודיע על כך למעבידו 30 ימים מראש לפחות.
צבירת החופשה
אין החופשה ניתנת לצבירה.
אף על פי כן, בהסכמת המעביד, יכול העובד לקחת רק שבעה ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות.
האם עובד שנצברו לזכותו ימי חופשה מאחר והמעביד לא נתן לו חופשה, אינו זכאי לקבלם?
בפסיקה נקבע כי וויתור על ימי החופשה צריך שיהיה מרצון ותוך מודעות כי במעשיו, מוותר העובד על ימי החופשה שנצברו לו. לא ניתן לייחס לעובד צבירה של ימי חופשה על ידי שתיקה, ככל שהמעביד לא נתן לעובד חופש, העובד אינו מפסיד אותם.
רציפות החופשה
החופשה תהיה רצופה, אלא שבהסכמת העובד והמעביד ובאישור ועד העובדים במקום, אם ישנו, אפשר לחלקה, ובלבד, שפרק אחד ממנה יהיה לפחות שבעה ימים.
דמי החופשה
המעביד חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל.
המועד לתשלום דמי החופשה
דמי החופשה ישולמו לכל המאוחר ביום שבו היו משלמים לעובד את שכרו, אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד.
אם העובד יוצא לחופשה של שבעה ימים לפחות, ודרש להקדים את
תשלום דמי החופשה - ישולמו לכל המאוחר שני ימים לפני תחילת החופשה.
פדיון חופשה
חדל עובד לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו עד ליום שבו חדל לעבוד, ישלם המעביד פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד, אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד.
הזכאות לפדיון חופשה הינה בגין חופשה שנצברה לזכות העובד בשלוש השנים האחרונות שקדמו לסיום העבודה אצל המעביד. אין בכך לגרוע מזכאותו של העובד לימי חופשה בשנת העבודה השוטפת [ראה: ע"ע 547/07 משה כהן נ' ויליאם אנויה].
מקום שישנן מחלוקות לגבי יתרת ימי החופשה העומדות לזכות העובד, נטל ההוכחה מוטל על המעביד [ראה: דב"ע לא/3-22 ציק ליפוט נ' חיים קסטנר, פד"ע ג 215].
הזכאות לפדיון חופשה מקורה בחוק חופשה שנתית ולכן, אם יש הסכם בין הצדדים המאפשר לעובד לצבור ימי חופשה, אין בכל כדי להקים זכות לפדיון הימים הצבורים, שאינם על פי החוק – העניין תלוי בנסיבות שהובילו לסיום יחסי עובד – מעביד ובנסיבות שהובילו לאי ניצול ימי החופשה הצבורים [ראה: דב"ע נ"ג/3-223 פלסטין פוסט נ' גואנה יחיאל, פד"ע כ"ז 436].
איבוד הזכות לדמי חופשה
עובד לא יעבוד בשכר בימי חופשתו, ואם עבד עבודה סדירה בשכר, איבד את זכותו לדמי חופשה.
אם כבר שולמו דמי חופשה, רשאי המעביד לנכותם משכר העבודה שישולם לעובד, או לגבותם בכל דרך בה גובים חוב אזרחי.
דמי חופשה, פדיון חופשה ותמורת חופשה, דינם כדין שכר עבודה.
תשלום תמורת חופשה
עובד בשכר, העובד אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד יום אחד לפחות, אך פחות מ-75 ימים רצופים, בין בשנת עבודה אחת ובין בשתי שנות עבודה רצופות, ואין ביניהם חוזה עבודה בכתב לתקופת עבודה רצופה העולה על 74 ימים, ישלם בעדו המעביד תמורת חופשה 4% לפחות משכר העבודה.
תמורת החופשה תשולם לקרן החופשה של ענף העבודה שבו עבד העובד, או בכל דרך אחרת שנקבעה בתקנות.
היתה תמורת החופשה משתלמת לקרן החופשה, חייב המעביד לשלמה בתחילת החודש שלאחר חודש העבודה, לפי שכר העבודה המשתלם בחודש שלפניו. תמורת החופשה ששולמה לקרן חופשה תימסר לעובד לפי הוראות תקנות הקרן.
פנקס חופשה
מעביד חייב לנהל פנקס חופשה שבו יירשמו ביחס לכל עובד הפרטים שייקבעו בתקנות.
ס' 1 לתקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה), תשי"ז – 1957 נקבע כי אלה הפרטים שיש לרשום בפנקס החופשה של העובד:
שם העובד, שם האב ושם המשפחה.
מספר הזהות.
תאריך התחלת העבודה.
מועד החופשה שניתנה.
דמי החופשה ששולמו ותאריך התשלום.
תאריך בו חדל העובד לעבוד.
פדיון החופשה ששולם ותאריך התשלום.
ימי אי עבודה המזכים בשכר
ישנם ימים שנקבעו בצווי הרחבה ו/או כמזכים את העובד בשכר, אף על פי שלא עבד בפועל.
סעיף 4א(א) לחוק חוק יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשכ"ג-1963 קובע כי קרוב משפחה של חלל מערכות ישראל, רשאי להיעדר מעבודתו ביום הזכרון ולענין זה יראו עובד שנעדר מעבודתו כאילו עבד.
"קרוב משפחה" - הורים, הורי הורים, בן זוג, ילדים, אחים ואחיות.
סעיף 10 לחוק יסוד הכנסת קובע כי יום הבחירות יהיה יום שבתון, אך שירותי תחבורה ושאר שירותים ציבוריים יפעלו כסדרם.
ס' 136 לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב],התשכ"ט – 1969 קובע כי עובד שעבד אצל מעביד לפחות 14 ימים רצופים סמוך ליום הבחירות, וכן עובד שעבד בעבודות יזומות אצל אחד המוסדות הציבוריים לפחות 14 ימים מתוך החודשיים שלפני יום הבחירות, זכאי לשכר שהיה מקבל אילולא היה יום הבחירות שבתון.
הסכם קיבוצי שהורחב לעניין ימי אבל קובע כי עובד שעבד במקום העבודה לפחות 3 חודשים ומקיים חובת אבלות במות הורים, ילדים, בן זוג, אחים ואחיות, ואינו עובד באותם ימים, זכאי לתשלום שכרו עבור ימי ההעדרות, ולא יותר משבעה ימים.
כך נקבע גם בתקנון שירות המדינה כי עובד אינו מגיע לעבודה מסיבת אבל בשל פטירת קרוב משפחה או לרגל שינוי מקום קבורתו של קרוב משפחה, זכאי לחופשת אבל במהלכה הוא זכאי לקבל את המשכורת שהיה מקבל בעד אותו פרק הזמן אילו לא היה יוצא לחופשה.
בתקנון שירות המדינה נקבע כי עובד, המקיים את מועדי ישראל, רשאי להעדר, לפי בחירתו, במשך כל שנה, בימים מסוימים שנקבעו ולקבל שכר בעדם. לדוגמא: יום האישה הבינלאומי, פורים, ערב יום הכיפורים, ערב סוכות, מימונה וכו'.
התיישנות
תקופת ההתישנות לכל תביעה על פי חוק חופשה שנתית, בין אזרחית ובין פלילית, היא שלוש שנים.
מסמך זה אינו מהווה ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא ו/או כל המלצה אחרת. יש להתייעץ עם עורך דין טרם נקיטת כל פעולה כאמור. © כל הזכויות שמורות.
לשאלות ולבירורים ניתן ליצור קשר עם עו"ד גל-לי אלרום.
טל': 054-4909720
דוא"ל: gelromlaw@gmail.com
אתר: www.avoda.022.co.il
